בעונת המסיק

אחד הדברים החשובים בזוגיות זו היכולת לסנכרן.
לסנכרן את התה לעוגיה שייגמרו ביחד. את הסיגריה לקפה. את האורז לסלט.

הבעיה היא שכשבן הזוג שלך גרוע בסינכרון הוא אוכל גם את העוגה שלך בבית הקפה. מסיים לך את הסלט מהצלחת. בקיצור מי שאיתרע מזלו מבין בדיוק למה אני מתכוונת.

הרבה יותר קשה מזה לסנכרן את הזיתים שנה שלמה. 

בתכנון השנתי של הזיתים כדאי לקחת בחשבון את הזמן שעובר מהמסיק (כלומר מעכשיו), עד שהם מוכנים. בערך חודש.

 

טרם פגשתי דפקן זיתים שלא בטוח שהזיתים שלו הכי טעימים. אבל שלי באמת הכי טעימים. 

דבר ראשון- נמצא עץ עם זיתים ירוקים ועסיסיים.

זיתים לא קוטפים, כמובן. זיתים מוסקים. אני חסידה של השיטה הפשוטה, פשוט למסוק בידיים. בלי דפיקות/ מקלות/ מגרפות מיוחדות. יריעה או מחצלת מתחת לעץ, או פשוט ישירות לתוך כלי.
הפירות גדלים בקצות הענפים הצעירים, כשדופקים עם מקלות בעצם פוגעים ביבול של שנה הבאה.

מיד אחרי המסיק, עוד בשטח, אנחנו דופקים את הזיתים.  מניחים את הזיתים על אבן גדולה ושטוחה ודופקים עם אבן מלמעלה. אחד אחד. בלי לחפף. (יש כאלה שחורצים במטבח עם סכין. לא יודעת אם זה אותו טעם בלי הדפיקות)