היום נתקלתי באבן ממש מעניינת.
מין ציור שחור שמזכיר שרך, מוטבע בתוך האבן.
הצורה היתה מוכרת לי אבל לא הצלחתי להיזכר איפה ראיתי משהו דומה בעבר.
כאילו-מאובן, אבל לא.
יש רגעים כאלו בשטח.
מסביב כל כך הרבה תופעות טבע, צמחים, חרקים צבעוניים ומבהיקים, סימני שטח מעורפלים של בעלי חיים, הכל חי ושוקק וכל פרט מספר סיפור שלפעמים אני מבינה ולפעמים משאיר אותי עם סימני שאלה הרבה זמן.
מי שיוצא לשוטט ולטייל בשטח יודע בדיוק למה אני מתכוונת.
מין ציור שחור שמזכיר שרך, מוטבע בתוך האבן.
הצורה היתה מוכרת לי אבל לא הצלחתי להיזכר איפה ראיתי משהו דומה בעבר.
כאילו-מאובן, אבל לא.
יש רגעים כאלו בשטח.
מסביב כל כך הרבה תופעות טבע, צמחים, חרקים צבעוניים ומבהיקים, סימני שטח מעורפלים של בעלי חיים, הכל חי ושוקק וכל פרט מספר סיפור שלפעמים אני מבינה ולפעמים משאיר אותי עם סימני שאלה הרבה זמן.
מי שיוצא לשוטט ולטייל בשטח יודע בדיוק למה אני מתכוונת.
ההרגשה הברורה הזאת, שהעושר כאן מסביבי בהישג יד, אבל מחסום של חוסר ידע או ידע שנשכח מונע ממני הבנה עמוקה יותר של היער.
והאבן?
שאלתי חבר גיאולוג.
מסתבר שזאת תופעה שנקראת פרחי מנגן, שזה מינרל ממי תהום שמתגבש על האבן וההרכב הכימי שלו גורם לצורה היפהפיה.
פרחי המנגן נפוצים יחסית בג'בל מוסא שבסיני, מה שגרם לעולי הרגל בימי הביניים להתייחס אליהם כאל תופעה שהושפעה מהסנה הבוער.
אנחנו מצאנו את האבן באזור לטרון.