העולם מלא בסודות.
אבל סודות גלויים.
כלומר, מי שמחפש ומסתכל- רואה ומגלה כל הזמן.
אבל רובנו, רוב הזמן, הולכים בעולם כמו חירשים-אילמים.
היו לי כמה פעמים בחיים שממש התביישתי בעצמי- איך זה היה כאן, ממש כאן מול העיניים ולא ראיתי? כל כך הרבה שנים!?!
יש לי משחק כזה עם עצמי. כבר שנים.
לחפש משהו חדש בדרך מהאוטו הביתה. לא תמיד אני זוכרת וגם לא תמיד אני מצליחה.
אבל כשכן- זה נורא כיף.
לגלות את כל הנביטות, הניצנים.
קורי עכביש קטנים. פטריות בחורף. זחלי פרפרים. שביל של חילזון.
ולפעמים- הפתעה! קן של צופית! אבל בדרך כלל זה ממש בפרטים הקטנים.
בזמן האחרון יצא לי לשוטט בכל מיני מעיינות בארץ, ואני רואה שדברים שממש 'קופצים' לי לעיניים, רוב האנשים בכלל לא רואים.
אז לכבוד עונת המעיינות חשבתי לעשות לכם היכרות עם צמח מעיינות נפוץ וחביב
ואני מקווה שמעכשיו תראו אותו בכל מקום (:
קבלו את גרגיר הנחלים.
קרוב משפחה של החרדל, הצנונית, הכרוב.
סבתא שלי היתה אומרת: הוא בא ממשפחה טובה 
מותר לאכול את כל חלקי הצמח. עלים, גבעולים, פרחים, פירות, זרעים.
הטעם חריף עדין. המרקם קראנצ'י.
(טעמתם? לא חריף? זה לא גרגיר הנחלים 
לא נורא, זה כנראה כרפס הביצות וגם הוא אכיל וטעים)
אפשר לאכול אותו חי ואז מכינים ממנו סלט ירוק ומרענן. אם התמזל מזלכם ומצאתם מעין עם השילוש הקדוש- גרגיר, פטל ואורן הצנובר זכיתם בסלט של מסעדת שף. אם לא, אפשר ללכת על סלט ירקות מרענן עם הירקות מהבית, או סלט מתוק בשילוב פרי (אפרסק/מנגו..) עם בצל סגול וזרעי חמניה ורוטב כיפי (שמן זית, דבש, לימון, סויה מלח ופלפל. סתם דוגמא. אפשר לעוף פה על שילובים וטעמים)
בגלל שהוא כזה נחמד, הגרגיר, אפשר גם לבשל והוא לגמרי משנה את טעמו.
גם כאן, השמים הם הגבול.
אני אוהבת לקצוץ ולהקפיץ אותו עם שום ושמן זית, ובסוף להוסיף מלח וקצת לימון.
זה קליל, מתאים לעונה ולאווירה של המעין.
הכי פשוט, הכי טעים.
זיהוי: גדל במים מתוקים ונקיים.
עלים ירוקים בוהקים, ביצתיים-רחבים, קצת מפורצים.
העלה מורכב מ3-7 עלעלים.
הפריחה- פרחים לבנים קטנטנים, מסודרים ברביעיות.
