מה עדיף- כשלון מפואר? או חלומות במגירה?

בקורס המלאכות  השנתי יש לי מפגש שמוקדש לאריגה פשוטה.
בקורס ההמשך, היה לי חלום של אריגה מתקדמת-
לבנות נול אריגה גדול, 2*2 מ', עם מלא משקולות חרס, שנקרא 'נול משקולות'
אז פניתי להילה, חברה שלומדת ארכיאולוגיה, שתעזור לי למצוא תרשימים לעבודה.
היא שלחה לי כל מיני, אני שוטטתי במרחבי האינסוף ודליתי עוד פיסות מידע, והבנתי פחות-או-יותר איך המנגנון הזה עובד.
זה היה יותר מסובך ממה שחשבתי, וויתרתי על הרעיון.
כמה שבועות מאוחר יותר הילה התקשרה אליי:
נו, בנית אותו בסוף?? ואני, נאמנה כתמיד לחלומות שלי, עניתי- עוד לא, אבל זה בטוח יקרה.
מפה לשם, למחרת הייתי אצלה בעבודה בחווה החקלאית בעיר דוד, והתחלנו לבנות אותו ביחד, מסנדות של איקליפטוס, בלי ברגים כמובן.

 

אחר כך היא עוד עבדה קשה להבין את המתיחה של חוטי השתי
(רגע של עברית- דש לאבשלום קור. שתי וערב. 
שתי- מלשון תשתית, הבסיס של האריגה. בתוך התשתית אנחנו מערבבים את הערב).
זאת שיטה גאונית ופשוטה.
צריך לדעת איך, ולהבין את המנגנון, אבל זה מדהים ומרשים לראות אותו בפעולה, והאריג ממש מתהווה מול העיניים.

 

שלא תבינו אותי חלילה לא נכון.
אני בנאדם גם של חלומות במגירה. גם של כשלונות מפוארים. וגם של הצלחות משמחות לב.

וזה כזה כיף להגשים עוד חלום.