מי אוהב לשחק באש?

שריפת כלים
השבוע חגגנו מסיבת סיום בקורס 'מלאכות קדומות'.
וכראוי לסוף קורס שכזה, היו שם מלא מלאכות.
אל תוך הלילה וגם בבוקר.
במוקד האירוע (משחק מילים טיפשי) היתה שריפה של כלים שהכנו מאדמה מקומית, בבור מדורה.
ומסביב בינתיים- גילוף כפות וקערות עם גחלים וסכינים, הדלקת אש בחיכוך עצים, חידת נוצה שנפלה עלינו מהשמים, קליעת תיק מלולבים, הכנת דבק שרף, ואפילו כלי מאדמה לשריפה הבאה.
וכמובן, מסיבה זאת מסיבה- הכנו עוגת פירות בתנור גחלים.
היה אש.
מדורה בלילה

תהליך שריפת הכלים לוקח הרבה זמן, לפחות 4 שעות, ואחר כך צריך לחכות להתקררות איטית של הכלים כדי שלא יתנפצו.

החימום של הכלים הדרגתי גם הוא, מאותה הסיבה.
והנה התהליך לפניכם:

מעגל כלים

בבור גדול, לפחות 2 מ' קוטר, בשטח פתוח ללא סכנת שריפות, מדליקים מדורה חזקה שתייצר הרבה גחלים.
את הכלים מסדרים במעגל סביב המדורה, ומקרבים אותם בהדרגתיות למוקד האש.

 

המטרה היא שהכלים יתחממו באיטיות, ויגיעו למרכז המדורה בדיוק כשתישאר שם ערימה מפוארת של גחלים לוחשות.

בשלב הזה נניח את הכלים ישירות על הגחלים.

חימום הדרגתי של הכלים

ממשיכים עם עיקרון ההדרגתיות.
נדליק אש במעגל רחב סביב הכלים ולאט לאט נקרב אותה לכלים (שיושבים עכשיו על הגחלים).
אחרי כחצי שעה המדורה תתיישב על הכלים ואז נחזק ונגדיל את האש במשך 3 שעות לפחות.

ניתן למדורה לדעוך ונכסה את הגחלים באדמה (שהוצאנו כשחפרנו את הבור), כדי לשמור את החום.

בבוקר נתחיל לחשוף את האדמה ואת ערימת הגחלים, שכבה אחר שכבה.

תהליך הקירור אמור להימשך כ-3 שעות.

מוציאים כלים מהמדורה

והרגע הזה, שבו יוצאים הכלים המוכנים- הוא באמת בלתי נשכח.