השבוע, בעקבות מפגש מעניין בטבע, חשבתי:
נו, חכמה גדולה, מה עושות האיילות בלילות.
הרבה יותר מעניין-
נו, חכמה גדולה, מה עושות האיילות בלילות.
הרבה יותר מעניין-
מה הן עושות בקיץ כשחם בחוץ??
נתחיל בתיקון של כמה טעויות.
אין איילות בארץ. זה באמת די מבלבל.
אז בואו נעשה רגע סדר בבלאגן:
אייל
כמו איילה, עם קרניים גדולות. חי בהרים, באזורים קרירים. אין לנו פה בר בארץ.
איל
זה בכלל כבש בלשון התורה.
יעל
יעל
גם הוא עם קרניים, אבל קטנות. באופן כללי קטן יותר וחי במדבר.
צבי
אולי היונק הכי ישראלי שיש. חי ברוב חלקי הארץ, עם קרניים גדולות ויפות. גבוה ואצילי.
(תמונות הצבאים, האייל והאיל- מויקיפדיה)
אז אני לא יודעת למי לאה גולדברג התכוונה בשיר, אבל או שהיא חשבה על ילדותה ברוסיה, או על צבאים.
אני פוגשת אותם לא מעט בשטח.
אני פוגשת אותם לא מעט בשטח.
לפעמים נקבה עם עופר או שניים, לפעמים זכר בוגר או כמה זכרים צעירים.
כשאנחנו מבינים את הרגלי החיים של החיות, את דפוסי ההתנהגות שלהן, קל לנו הרבה יותר לצפות בהן. תצפיות ארוכות, עמוקות, כאלה שגורמות לנו ממש להכיר את החיה.
לא רק לראות- את –הזנב- בורח- לפני- שהחיה- נעלמת.
חשוב מאד, בזמן תצפית, להשאיר גישה חופשית לחיות הבר למקור המים, ובאופן כללי לא להפריע את מנוחת החיות והשגרה שלהן.
אז בואו ננסה ללמוד ולהכיר קצת את שגרת הקיץ של הצבי הארץ ישראלי.
צבאים הם פעילי יום.
בקיץ, עיקר הפעילות תהיה בשעות הקרירות- מוקדם בבוקר או אחר הצהרים. אם יש מקור מים באזור, הם יעדיפו להגיע אליו בשעות האלה.
בשאר היום, בשעות החמות, הם יסתתרו וינוחו במקומות מוצלים- בתוך השיחים, מתחת לעצים עבותים.
בקיץ עיקר התזונה שלהם תהיה זרעים, קליפות עצים ופירות, לעומת שפע העלים שהם יאכלו בחורף.
הזכרים הם טריטוריאליים מאד, ויסמנו את גבולות השטח שלהם באמצעות מקבץ גדול של גללים (עשרות רבות). הגללים הם קטנטנים, דחוסים ויבשים, למנוע איבוד נוזלים.
'תחנות הרחה' כאלה של צבאים הן סימן שדה מצוין לנוכחות הצבאים, ויכולות לסמן לנו איפה כדאי לחפש את הזכר בשעות הבוקר המוקדמות.
חדי עין יוכלו לזהות את השבילים הצרים שצבי סולל בשטח (10-15 ס"מ) בין שיחים וקוצים, בנתיבים הקבועים שלו. העשבים בנתיב יהיו רמוסים.
עקבות הצבי קלות מאד לזיהוי. 2 אצבעות דקות שיוצרות צורה של לב מארך על הקרקע.
אז בפעם הבאה שאתם בשטח, אפשר להתחיל לחפש אותם, להתחיל בסימנים הקטנים שהם משאירים אחריהם, ולנסות לחזור לאותו השטח כדי ללמוד ולהכיר עוד ועוד.
כדאי לתעד את התצפיות וסימני השדה השונים. (אני פרימיטיבית ואוהבת מחברות, אבל פה אני לארג'ית תעשו מה שנוח לכם)
מבקשת שוב. לכבד מאד את הזכות לצפות בחיות הבר.
לא להפריע, לפלוש, להפחיד או ליצור קשר/מגע עם החיות.
לא לספר/ להעלות לרשתות מיקומים של חיות בר.
לא לספר/ להעלות לרשתות מיקומים של חיות בר.
ואם כבר יצאתם, מצאתם, תיעדתם- תהיו נחמדים ותשלחו אלי. אני תמיד שמחה לראות שאתם יוצאים לטבע
