היער משתנה כל הזמן.מה שלא אספתי שבוע שעבר כבר הרקיב, נבל, התייבש.בטח אחרי הגשמים שמזרזים תהליכי בלייה.אבל ביער סוף של דבר אחד הוא תמיד התחלה

השבוע חגגנו מסיבת סיום בקורס 'מלאכות קדומות'.וכראוי לסוף קורס שכזה, היו שם מלא מלאכות.אל תוך הלילה וגם בבוקר.במוקד האירוע (משחק מילים טיפשי) היתה שריפה של

אצלנו ירד היום קצת גשם.וזה הזכיר לי שעכשיו בדיוק הרגע האחרון להכין דבש חרובים.אם אני אחכה עוד קצת החרובים יירקבו.וראש השנה בפתח אז בכלל דבש

אני בטוחה שהמזווה של סבתא שלי היה דומה מאד למזווה של סבתא שלה.צנצנות ריבה וחמוצים במיליון טעמים,כדי חרס לשמן זית, חביות עץ ליין, שקי יוטא

בקורס המלאכות  השנתי יש לי מפגש שמוקדש לאריגה פשוטה.בקורס ההמשך, היה לי חלום של אריגה מתקדמת-לבנות נול אריגה גדול, 2*2 מ', עם מלא משקולות חרס,

תמיד נדמה לי שצמחי הארץ מותאמים בדיוק לצורכינו בכל עונה.אז בקיץ הפירות הם בדיוק מה שהגוף שלנו צריך-נוזלים וסוכר. ואפילו בתוך האהבה הגדולה שלי לכל